בפינת החדר הקטן  הוא ישב, על השטיח. על ברכיו קופסה ענקית ומהודרת של ממתקי שוקולד בלגי עטופים בניירות כסף בכל צבעי הקשת, כמו בדגל.

והוא אכל אותם לפי הסדר גם, קודם את הסגול ואז את הורוד אחר כך הכחול ואחריו הירוק והצהוב  ובסוף הכתום ואחרון האדום.

הוא לא הבחין בטעמים השונים, על לשונו טעם המתכת ובגרונו צרב המריר.

אחד אחד נגס בהם, גלגל בכאב על הלשון, כיווץ לחיים והצמיד אל החך הבוער, מניח לדמעות השוקולד לזלוג על פניו היפים.