נסענו לפגישה חשובה שתוכננה כבר הרבה מאוד זמן.
אספתי את דורית והיא הביאה איתה את כל המסמכים הדרושים לפגישה ולשאר השבוע.
כל הדרך הסתכלתי עליה.
הייתי מאוהב בה כבר באמצע היסודי אבל לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס של חברה מקיסריה.
למסיבת בת המצווה שלה לא הלכתי.
ידעתי שזה בכל מקרה יצחקו עלי כולם.
וזה מה שקרה.
הלכתי לאימון של מכבי בכדורסל.
כל מי שהיה במסיבה הספיק להגיע ולדווח לי שיש להם מקרר עם דלת שקופה- אטרקציה מרעישה באותם ימים.
חוץ מזה גם היו להם 2 מכוניות.
קיסריה כבר אמרתי?
אחר כך נפרדו דרכינו- אני עברתי לבי"ס אחר, והיא המשיכה את חייה.
לא ראיתי אותה ולא שמעתי ממנה כ20 שנים ברציפות.
רק באוניברסיטה מישהו אמר לי שהיא יושבת בקפיטריה - והלכתי לראות אותה.
לא כל כך הצלחתי לראות מי יודע מה- רק העברתי מבט חטוף וזיהיתי את תוי פניה.
לא העזתי לגשת ולא חשבתי לדבר איתה. בכל זאת עברו 20 שנה...
עברו עוד 15 שנים של נתק מוחלט והתקדמתי בעבודה.
חיפשתי מזכירה חדשה.
ובין קו"ח שקיבלתי- קיבלתי זו לא מילה.
הוצפתי מתאר בצור היותר מדוייקת את מה שקרה.
אין לי מושג איך מתוך הכמויות העצומות של קורות החיים שהונחו כל בוקר על שולחני מתוך הפקס- דווקא היא צדה את עיני.
היינו כבר באמצע שנות ה40 של חיינו.
היא היתה נשואה עם 4 ילדים.
והגיזרה שלה היתה בהתאם.
אבל פניה הבהירים והמיוחדים לא השתנו.
אני יודע שמשפחתה עברה כמה משברים לא פשוטים לאחר מות אביה, ולמרות שגם אמה עבדה בעסק- הדברים לא התנהלו בצורה טובה. המשברים הללו ניכרו על פניה היפוטת.
היא כבר לא חייכה בצורה המלכותית שלה.
ולמרות זאת - שכרתי אותה לעבודה - מבלי שישבנו פעם אחת לדבר על העבר.
הכל התנהל מקצועית.
גם בנסיעה היא ציינה כמה מספרים ונתונים שהייתי צריך לזכור לפני שנכנסנו לפגישה.
אין ספק שהיא היתה יעילה.
הנסיעה היתה ארוכה ואני כבר התחלתי להתעייף.
היא הוציאה חפיסת שוקולד מתוך אריזה שלא הכרתי והציעה לי "לקחת שורה".
אספתי את דורית והיא הביאה איתה את כל המסמכים הדרושים לפגישה ולשאר השבוע.
כל הדרך הסתכלתי עליה.
הייתי מאוהב בה כבר באמצע היסודי אבל לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס של חברה מקיסריה.
למסיבת בת המצווה שלה לא הלכתי.
ידעתי שזה בכל מקרה יצחקו עלי כולם.
וזה מה שקרה.
הלכתי לאימון של מכבי בכדורסל.
כל מי שהיה במסיבה הספיק להגיע ולדווח לי שיש להם מקרר עם דלת שקופה- אטרקציה מרעישה באותם ימים.
חוץ מזה גם היו להם 2 מכוניות.
קיסריה כבר אמרתי?
אחר כך נפרדו דרכינו- אני עברתי לבי"ס אחר, והיא המשיכה את חייה.
לא ראיתי אותה ולא שמעתי ממנה כ20 שנים ברציפות.
רק באוניברסיטה מישהו אמר לי שהיא יושבת בקפיטריה - והלכתי לראות אותה.
לא כל כך הצלחתי לראות מי יודע מה- רק העברתי מבט חטוף וזיהיתי את תוי פניה.
לא העזתי לגשת ולא חשבתי לדבר איתה. בכל זאת עברו 20 שנה...
עברו עוד 15 שנים של נתק מוחלט והתקדמתי בעבודה.
חיפשתי מזכירה חדשה.
ובין קו"ח שקיבלתי- קיבלתי זו לא מילה.
הוצפתי מתאר בצור היותר מדוייקת את מה שקרה.
אין לי מושג איך מתוך הכמויות העצומות של קורות החיים שהונחו כל בוקר על שולחני מתוך הפקס- דווקא היא צדה את עיני.
היינו כבר באמצע שנות ה40 של חיינו.
היא היתה נשואה עם 4 ילדים.
והגיזרה שלה היתה בהתאם.
אבל פניה הבהירים והמיוחדים לא השתנו.
אני יודע שמשפחתה עברה כמה משברים לא פשוטים לאחר מות אביה, ולמרות שגם אמה עבדה בעסק- הדברים לא התנהלו בצורה טובה. המשברים הללו ניכרו על פניה היפוטת.
היא כבר לא חייכה בצורה המלכותית שלה.
ולמרות זאת - שכרתי אותה לעבודה - מבלי שישבנו פעם אחת לדבר על העבר.
הכל התנהל מקצועית.
גם בנסיעה היא ציינה כמה מספרים ונתונים שהייתי צריך לזכור לפני שנכנסנו לפגישה.
אין ספק שהיא היתה יעילה.
הנסיעה היתה ארוכה ואני כבר התחלתי להתעייף.
היא הוציאה חפיסת שוקולד מתוך אריזה שלא הכרתי והציעה לי "לקחת שורה".
השוקולד לא היה מהסוג של פרה עלית אלא עטוף בצורה מיוחדת.
שאלתי אותה מה זה והיא ציינה שהיא עושה מדי פעם סדנת שוקולד וזה חלק מהתוצאות...
לקחתי את השורה ולאחר מספר דקות התאוששתי - והתעוררתי.
הפגישה היתה סבירה לחלוטין לאור העובדה שדיברו שם על נתונים משעממים ודורית דחפה לי מידי פעם קוביות שוקולד מתחת לשולחן.
יצאנו מהפגישה.
נעמדתי באמצע המסדרון הסתכלתי לה בעינים ואמרתי לה:
אנחנו צריכים לדבר.
כן, היא הינהנה.
לקחתי את השורה ולאחר מספר דקות התאוששתי - והתעוררתי.
הפגישה היתה סבירה לחלוטין לאור העובדה שדיברו שם על נתונים משעממים ודורית דחפה לי מידי פעם קוביות שוקולד מתחת לשולחן.
יצאנו מהפגישה.
נעמדתי באמצע המסדרון הסתכלתי לה בעינים ואמרתי לה:
אנחנו צריכים לדבר.
כן, היא הינהנה.
